אכזבה… מה עושים אתה?

אחד הרגשות שהכי קשה לנו להסכים לחוות כחלק מהחיים שלנו היא אכזבה.
הכאב הזה שאנחנו חשים כשמשהו שמאוד רצינו לא יוצא לפועל, או לא מתקיים כפי שציפינו –
קשה לרבים מאתנו לקבל.
אנחנו כל כך רוצים, מקווים, מתפללים שזה יצליח, עובדים קשה ומשקיעים- ובסוף- התוצאה אינה מה שייחלנו לו…

החברה שלנו מכינה אותנו מילדות להנמיך ציפיות ושאיפות. "אל תצפה ליותר מדי כדי שלא תתאכזב" הוא משפט שכל אחד מאתנו מכיר. ההורים שלנו ניסו למנוע מאתנו אכזבה והיום אנחנו מנסים למנוע אכזבה מהילדים שלנו.
מתמרנים כדי שלא יתאכזבו ומשככים אותה בכל מני דרכים כדי לא לחסוך מהם את כאב הלב על משהו שנורא רצו בו ולא מתאפשר.
כשרואים ילד בוכה כל כולו מרוב אכזבה מרגישים את עוצמת הרגש הזה. הוא מטלטל, הוא יכול להרגיש כאילו נקרע לנו הלב או נשבר לרסיסים, כאילו לא נוכל להתאושש ממנו.

זה מה שמפחיד כל כך באכזבה, היא עוצמתית ואינטנסיבית מאוד. להיזרק לגמרי לתוך החוויה ולהרגיש אותה בכל תא בגוף זה מפחיד.
מה אם לא נצליח לאסוף את עצמנו חזרה?

זו הסיבה שהרבה האנשים מנסים להקטין את נוכחות האכזבה בחייהם ומשתמשים בדרכים מגוונות כדי להימנע ממנה…

מה המחיר שאנחנו משלמים כדי להימנע מאכזבה?

כדי לא להרגיש את מה שאנחנו רוצים בצורה מלאת חיים אנחנו חייבים לכבות או לסגור משהו בלב שלנו.
אנו עלולים לוותר מראש ולא לתת לעצמנו סיכוי אמיתי,
לבטל את החשיבות של מה שאנחנו רוצים,
להנמיך מראש ציפיות ולא להשקיע את מה שנדרש מאתנו כדי לממש את השאיפות שלנו
לוותר על תחושות כמו מוטיבציה, התרגשות, נחישות, מוכנות לקחת סיכון ולנסות.
אנו עלולים להפוך מרוחקים ולאבד מהיכולת שלנו לשמוח בהצלחתם של אחרים…
יש אנשים שיחוו דכדוך, חוויה של חוסר טעם, אחרים ירגישו שעמום, ריקנות 
או פשוט תחושה שהחיים נראים כמו רצף של משימות ומטלות, מתישים, צפויים מראש, מעייפים…

לא משנה אם אנחנו שואפים להצלחה מקצועית, לאהבה זוגית, להגשמה של חלום, לפיתוח כישרון או כל מטרה אחרת- חיים ללא רצון חי ופועם הופכים לחיים פחות מלהיבים ומרגשים ממה שהיו יכולים להיות. 
ניסיון להימנע מאכזבה תמיד ישפיע על שמחת החיים שלנו, על המגוון והיופי שיכולים להיות בהם, ועל כוח הרצון שלנו.

מה אנחנו מרוויחים כשאנחנו מוכנים לחוות אכזבה?

כשמוכנים להרגיש אכזבה זה כמו עיסוי ללב שלנו. החזה כולו עובר דרך תנועה של נשימה, התרגשות, בכי, התכווצות והתרחבות אשר מניעים את החזה, מגמישים ומעירים אותו.
בהתחלה הכאב גדול, אבל ככל שמסכימים להרגיש אותו קורית מעין טרנספורמציה.
יחד עם הכאב אנחנו זוכרים מה אנחנו רוצים ומרגישים את הרצון הזה ככוח, כמשהו שאנחנו לא רוצים ולא מוכנים לוותר עליו.  
אם נסכים לעבור דרך החוויה הזו נגיע לשלב שבו אנו קמים מחדש על הרגליים וחווים נחישות והחלטיות, בהירים לגבי הצעד או המטרה הבאה שלנו, ויש לנו אנרגיה ואומץ לנסות שוב, גם אם ההצלחה אינה מובטחת לנו מראש.

דרך האכזבה

גם הדרך שלי בעולם כרוכה בהתמודדות עם לא מעט אכזבות.
היו זמנים בהם אכזבה הייתה מפילה אותי, הייתי מתמלאת ספקות ומאבדת את הכוחות ואת הביטחון שלי.
ככל שלמדתי להכיל אכזבה ולהגיב אליה באופן שבונה אותי – הרצון, הביטחון והנחישות שלי התחזקו.
כל מהמורה או שקע בדרך הם הזדמנות להתחזק ולהיות יצירתית, לזכור מה אני רוצה ולהביא את כל כולי לתוך המטרה הזו.
זוהי דרך כואבת לעתים, אך היא מלאת הפתעות, כי בכל פעם שאני עוברת דרך אכזבה ומתחזקת – קורים דברים מפתיעים וחדשים.

את הדרך הזו אני מזמינה אתכם להכיר…