לכאורה זה נשמע נהדר… פחות סבל, פחות קושי, פחות תחושות קשות שאנחנו לא רוצים לחוות.
אבל אם נחשוב על זה רגע לעומק- מה יקרה אם באמת לא נרגיש ולא נחווה כאב?
ברמה הגופנית – נהפוך פגיעים יותר.
לא נשים לב לחום שעלול לגרום לכוויה,
ללחץ שמופעל על גופנו ממשקל כבד מדי,
לתהליך של דלקת שמתפתח בגוף ודורש התייחסות וטיפול
ולמצבים רבים ונוספים בהם כאב מזהיר אותנו, מעיר את תשומת לבנו לגוף שלנו ועוזר לנו לשמור על עצמנו.
ברמה הרגשית- ללא כאב החוויה הרגשית שלנו תצטמצם.
לא נחווה עצב של פרידה, כאב של געגוע, תחושה של עלבון כשמישהו יקר פוגע בנו,
אבל גם הכמיהה והאהבה שלנו יורגשו פחות
גם ההתרגשות וההתלהבות שלנו ידעכו.
כשאנו מדכאים את החוויה הרגשית החיים הופכים פחות חיים ויותר טכניים ו"יבשים".
כאב הוא חלק מחיינו והוא נוכח בהם בצורות שונות כל הזמן.
רבנו עם בן הזוג שלנו – זה כואב.
פספסנו הזדמנות שרצינו בה – זה כואב,
נפרדנו מאדם אהוב – זה כואב,
ישבנו יום שלם באותה תנוחה – גם זה כואב…
כאב נועד למשוך את תשומת לבנו ולעזור לנו לשמור על חיוניות, ערנות, גמישות.
הוא מבקש שנרגיש את עצמנו ואת המציאות, נתייחס למה שקורה
ונהיה בקשר עם הרצונות, האהבות, החלומות והשאיפות שלנו.
מה הופך כאב לחוויה של סבל, מצוקה או מועקה?
בדרך כלל זו הדרך בה אנו מגיבים לכאב ולא הכאב עצמו.
התגברות, התעלמות, הסתגרות, וויתור על מה שקיווינו לו, ריחוק….
לדוגמה, חווינו פרידה שמאוד הכאיבה לנו וכדי להגן על עצמנו מעצמת הכאב ועומק האכזבה "סגרנו את הלב" והתגברנו. אולי נשארנו עם תחושה של כוח ושליטה מסוימת, הפרידה לא "שברה" אותנו, אבל האכזבה לא באמת נעלמה. היא ממשיכה לקנן לה אי שם בפנים ולהכתיב את המשך ההתייחסות שלנו לקשרים ולאנשים.
כדי לא לחוות כאב אנו עושים מאמץ כלשהו בגוף, מכווצים או מקשיחים אזורים בגוף, נושמים פחות עמוק, מאמץ כזה לאורך זמן יוצר כהות או ניתוק שמאפשרים לנו להרגיש פחות. ההחזקה הזו משפיעה עלינו גם ברמה הרגשית וגם ברמה הגופנית. המקור להרבה כאבים כרוניים שאנשים חווים כמו כאבי גב, כאב ראש וצוואר- הוא המאמץ שלא לחוות כאב רגשי.
איך אפשר להתמודד עם הכאב אחרת?
כדי לחיות בשלום עם כאב אנו נדרשים להסכים לחוות אותו, בלי לשפוט את עצמנו על כך שאנו כואבים,
בלי לזרז את עצמנו, בלי לבוא בטענות על כך שזה כואב, ובלי לחסום את התחושה.
חשוב לזכור כי הכאב הוא גם שער אל הלב שלנו, אל האהבה שלנו, אל מה שחשוב ומשמעותי עבורנו, אל החלומות והכמיהות שלנו.
את השער הזה אני מזמינה אתכם לפתוח, על ידי מוכנות להרגיש, בעזרת נשימה, ועם הבנה שכאב יכול לנוע בנו כמו גלים בים, וככל שנאפשר את זה, נרגיש יותר רכות, פתיחות, שקט ואהבה.