כשחסר לנו


לפעמים זו תחושת חוסר גדולה ועמוקה שלא נותנת מנוח
לפעמים זהו חוסר שולי וקטן שקל יותר להתמודד עם חסרונו.

תחושת החוסר היא  חלק מה"יש" שבחיים שלנו
ואנחנו פוגשים בה בהמון מופעים ומצבים
לפעמים היא זועקת ומושכת את כל תשומת הלב שלנו
ולפעמים אפשר להרגיש בה חבויה אי שם בפנים אך רגועה כרגע, לא צועקת את מחסורה

מפגש עם החוסר מעורר לעיתים תחושות קשות
כעס, תסכול, כאב גדול.
לפעמים הוא כל כך עמוק שנדמה שאי אפשר להמשיך ללא הדבר שחסר
לפעמים הוא כל כך כואב, עד כי אנו ממלאים את עצמנו בדברים אחרים
כדי להרגיע במעט את הכאב שבנו.
יותר מדי אוכל,
עומסים גדולים של עבודה,
מערכות יחסים קשות
צלילה ממושכת לגלישה בנייד,
התמלאויות שמחלישות אותנו
ולא ממלאות באמת את מה שחסר.

כאשר זה קורה אחד הדברים שעוזרים הוא להסכים לפגוש את החוסר מתוך בחירה ואומץ.
להרגיש בו,
לכאוב אותו,
להתמודד עם התסכול והכעס שבאים אתו,
או עם הפגיעות ותחושת ההזדקקות שהוא מעורר

כשמפגש כזה נערך מתוך בחירה,
ואנו מצוידים בכוחות שלנו ובאפשרות שלנו לנשום, לנוע ולהתבטא
הוא משחרר חלק מהאנרגיה הרגשית שהצטברה.

הוא מאפשר לנו לחוות את אותם הרגשות,
לנשום אתם, לנוע אתם, ולפתע לשים לב שאנחנו בסדר.
שאמנם חסר לנו משהו, אבל יש בכוחנו להכיל את המחסור
ואולי למצוא דרכים למלא אותו.

לפעמים אחרי מפגש עם האין מתרחשת תנועה אחרת,
ופתאום אנו מתמלאים במה שיש
בביטחון, בחיבור עם עצמנו, בכוחות שאולי שכחנו שיש בנו
בדברים הטובים שקיימים בחיינו ואולי לא יכולנו לראות ולחוות אותם קודם
כשענן החוסר הסתיר אותם מעינינו.

לפעמים כעבור זמן נבין
שאותו מחסור שחווינו והציק לנו
הזיז אותנו קדימה בכל כך הרבה מובנים,
שאולי נוכל אפילו להודות לעצמנו שיכולנו לו,
התמודדנו אתו,
והגענו לאן שהגענו, גם בזכותו.