להתרחב מתוך כאב

האם אפשר להתרחב מתוך כאב?
השאלה הזו עלתה באחד המפגשים שלי השבוע בקליניקה,
ברגע של התרגשות וצער.

ראיתי איך היא מתכווצת. איך גרונה נחנק והנשימה נחסמת.
איך כל גופה נאסף ומתכדרר סביב כאב הלב אותו חוותה.
בקשתי ממנה שתנשום, שתיתן מקום לרגשות ולתחושות שהתעוררו בה,
שתנסה להרפות את הכיווץ בכתפיים ובגרון
ולאפשר לכאב להיות מקור להתרחבות, לגדילה.

אבל היא אמרה  "אני לא יכולה.
כשכואב לי, כשאני עצובה, אני יכולה רק להתכנס כך."

ואז חשבתי שאולי זה נכון,
אולי ברגעים מסוימים של כאב רגשי או פיזי התגובה של הכינוס או הכיווץ היא הדבר הנכון לאותו רגע,
לפעמים אדם זקוק להתכנס סביב כאבו ולהרגיש אותו כך, מאוד חזק, מאוד מקרוב,
ואין מקום באותו רגע לשום דבר אחר מלבד אותו כאב.

אבל, כמה חשוב לא להישאר כך לאורך זמן.
כמה חשוב לשים לב לרגע שבו אפשר שוב לנשום, להרפות,
לחוות ולהתייחס למה שקורה ממקום רחב יותר.
כי כשאנחנו מכונסים סביב כאב לאורך זמן נוצרת חוויה של סבל.
הגוף סובל מהכיווץ והמתח המתמשכים,
והנפש סובלת כי אין לה מרחב לחוויה משתנה, עשירה וזורמת.
העצב/העלבון/תחושת הבדידות או האכזבה ממלאים את כל המרחב שבתוכנו,
משפיעים על ההתייחסות שלנו,
על הרצון והמוטיבציה שלנו,
והחוויה מתקבעת ואף מתחזקת ומשתלטת על תחומים אחרים.

להתרחב מתוך כאב אומר לזהות את הרגע שבו ניתן לקחת נשימה עמוקה,
להרפות את האזורים שכיווצנו,
וגם את המסקנות שהסקנו.
להרחיב את עצמנו ואת התודעה שלנו,
ולאפשר לתנועה חדשה להגיע.

הרבה פעמים מתוך התהליך הזה אנשים רואים את עצמם ואת ההתמודדות שלהם באור אחר,
הם מזהים את הכוחות שלהם, את מה שיקר לליבם,
הם חווים גם את מה שיש ולא רק את החסר
ותחושה של שקט וביטחון פנימי מתאפשרת.

ואז, כמו בהרבה מצבים בחיים,
כשאנחנו מרגישים את מרחב האפשרויות שלנו, את הביטחון שלנו ואת מה שיקר לנו –
ההתמודדות עם מה שקשה וכואב הופכת נגישה ואפשרית יותר.