על תבונה ורגישות

להיות אדם רגיש בעולם אומר להרגיש הרבה דברים שאנשים אחרים לא מבחינים בהם,
או לא מייחסים להם חשיבות.
לקלוט את המתח התת קרקעי בין ההורים
להרגיש אי נוחות בכל פעם שרכילות מתערבלת באוויר
לשים לב לעצבות של אדם שרק הכרת
להירתע מיחס חסר סבלנות
להרגיש אי נוחות בסביבה חדשה ורועשת
להתכווץ בכיסא כשמורה מעליב חבר
להתרגש ולדמוע משיר
לזהות מי באמת מרגיש בטוח בעצמו ומי פחות…

זה לא תמיד נוח ונעים לקלוט את כל אלה,
ולכן אנשים רגישים נוטים למצוא לעצמם דרכי מילוט והימנעות.
קונפליקטים מלחיצים אותם ומשפיעים עליהם,
ותחרות או מבחן עלולים לעורר בהם חרדה.
הם עלולים להיתפס כחלשים או חסרי ביטחון
בגלל נטייתם לחשוב ולבחון דברים לעומק לפני שהם נוקטים עמדה.
הם עלולים להיראות כביישנים או מופנמים
בגלל הצורך שלהם להכיר ולהרגיש ביטחון לפני שהם נפתחים ומתבטאים.
כילדים הם עלולים לחוות דחייה, חוסר כבוד והצקות,
כי העדינות שבהם מושכת את האש של ילדים אחרים

אם הם היו יכולים לברוא לעצמם עולם –
כנראה היה זה עולם רגוע ושקט יותר,
שמתנהל בקצב קצת יותר אטי,
ומקדם ערכים של תמיכה, רכות, נועם וסבלנות
יותר מאשר הישגיות, תחרותיות וטיפוס בסולם ההצלחה

אבל רגישות היא חלק מהעולם הזה שמלא בתכונות אנושיות מגוונות
וככל שיותר אנשים יכירו בה, ביופי ובכוח שבה,
כך כולם ירוויחו.

היא מביאה אתה הרבה אתגרים עבור מי שנושא אותה
אבל יש בה גם המון יופי.
היא מאפשרת חמלה ועדינות כלפי אחרים,
היא עוזרת להרגיש מה עובר על אדם אחר ולהתקרב אליו
היא יכולה לכוון ולהבהיר מה נכון להגיד ואיך נכון לגעת,
לעזור לאנשים בזמן כאב או פחד
ולהרגיע תוקפנות ועימותים.

היא מאפשרת ליהנות מדקויות של יופי בטבע, באמנות, במפגש בין אנשים
והיא יכולה להוסיף וללמד איכויות של שקט, נינוחות וסבלנות
בעולם שנוטה להיות לא פעם קשוח, סוער ועצבני.