לימור

התחלתי תהליך בשיטת גרינברג כיוון שחיפשתי טיפול שעובד דרך הגוף ופחות דרך מילים (ולו כדי לא לתת לשליטת המוח לשמר אותי באותו מקום שכבר מזמן לא נעים לי).

בתהליך אני לומדת לא פחד מהפחד והכאב.. לא פשוט:) מדהים, איך ברגע שמסכימים לכאוב את כאב, השקט נכנס פנימה והכאב, פוחת עד נעלם. ושוב, עם כל החיזוקים שבתחושות האלה, חייבת להמשיך ולתרגל בכדי שאוכל לזנוח את הצורך המוכר שהשתרש לייצר שריון מהפחד להרגיש את הכאב הרגשי.

בעקבות מה שאני לומדת בתהליך העזתי לעמוד על שלי, ויתרתי על "חברה" שלא עשתה לי טוב, הישרתי מבט והצלחתי להיות אני , גם בשעות פחות טובות מול קרובת משפחה שתמיד אמרתי שאין לה מקום בשבילי.. ברגע שאני הרשתי לעצמי להביא את עצמי בלי לחשוש ולהתכונן, היא היתה שם.

בנוסף לשינויים בחיים פיזית יש לי  פחות כאבי גב ורגליים. התחלתי לבצע הליכות בבקרים, כאבי גב פחתו, אני מעיזה לנשום לכאב הגרון שחונק אותי, לפעמים מצליחה להרגיע אותו ופחות לחנוק מאשר בעבר. כל השאר עדיין בתהליך:)

למרות שחוזרים ואומרים לי שמאוד קשה עד בלתי אפשרי להשיג משרה מסוימת, אני לא מרימה ידיים וממשיכה לנסות ולבקש עזרה מכל מי שאני מעלה בדעתי. באופן מפתיע (אותי:) רוב האנשים נרתמים וחושבים איך לעזור ולפתוח לי דלתות.

 למדתי להבין שההקשבה לגוף, מאפשרת לי בעצם להקשיב לנפש. בכלל, תמיד חשבתי שאני קשובה ומודעת… מסתבר שבעיקר ניסיתי להסתיר מעצמי כדי לא להרגיש. והלימוד הזה להקשיב, לנשום לכאב, לא לברוח ממנו, מייצר שקט. מקווה מאוד שבשלב מסוים, הנשימה וההקשבה הזו יהפכו לי לאוטומט.

לימור.