להיפגע מאנשים אחרים… זהו אחד הדברים המפחידים
כאנשים שחיים בחברה חשוב לנו מה יחשבו עלינו. חשוב לנו להיות אהובים, מקובלים, רצויים…
אבל מה קורה לנו כשאנחנו מאבדים את הייחודיות שלנו כדי למצוא חן ולהתאים לחברה?…
ביקורת, עלבון, דחייה, תחושה של השפלה הן חוויות חזקות ומכאיבות.
הן יכולות להוביל אותנו להחלטות ולמסקנות שיכתיבו איך נתנהג בקרב אנשים אחרים,
מה נעז ומה לא נעז לעשות,
עד כמה נבלוט ונמשוך תשומת לב של הסביבה אלינו.
עד כמה נעז לבטא את עצמנו ולפעול בדרך שלנו.
הפחד להיפגע מאחרים יכול להוביל אותנו להימנעות מהזדמנויות לקשרים חדשים, להסתרה של דעותינו,
להזניח דברים שמעניינם או מרגשים אותנו.
הוא עלול להוביל אותנו לוותר על הרבה דברים שאנו רוצים וכמהים להם, ולצמצם את החיות והעושר של החיים שלנו מפני שמה שאנו רוצים באמת לבטא בחיינו דורש מפגש והתמודדות עם מה שמפחיד אותנו.
לדוגמה- התלהבתי ממשהו וסיפרתי עליו בהתרגשות למשפחה שלי. המשפחה הגיבה בקור או בלעג. לא התרגשו ולא הבינו ממה אני מתלהבת. נפגעתי מהתגובה שלהם והחלטתי שיותר לא אשתף אותם בדברים היקרים לי. יותר מזה- מבלי לשים לב להחלטה הפנימית הזו- החלטתי שלא לשתף גם אנשים אחרים במה שיקר לי, הרי גם הם עלולים להגיב בצורה דומה…
ההחלטה הזו משפיעה מעכשיו על הפתיחות והקרבה שלי עם אחרים, על הרצון שלי לשתף חברים בחוויות שלי, מבלי לשים לב הסקתי מסקנה שעדיף לשמור את הדברים החשובים לי לעצמי, והמסקנה הזו מכתיבה שלא אעז לנסות שוב לחלוק את חוויותיי ודעותיי באופן חופשי.
ככל שההרגלים שיצרנו בכדי להימנע מפגיעה מתחזקים- הביטחון ביכולת לבוא במגע עם אחרי
ם ולהתמודד עם כל מה שיתעורר בסיטואציה- יורד. ככל שנמנעים יותר ממה שמפחיד- האומץ פוחת.
חשבו על אדם שעומד על מקפצה גבוהה ורוצה לקפוץ למים, ברגע הראשון הוא מלא אדרנלין ומוכן לקפוץ, אם הוא לא מנצל את הרגע הזה, ומחזיק אחורה את האנרגיה הזו- הסיכוי שיקפוץ הולך וקטן.
ככל שיעמוד על המקפצה זמן רב יותר האנרגיה תפחת ותתקע בחוויה של היסוס, התלבטות, ובהרגשה שהוא לא מסוגל לעשות את הצעד.
בחיים אנו פוגשים הרבה רגעים כאלו שבהם יש לנו אופציה לקפוץ למים ולחוות את החוויה המרגשת, או להחזיק את עצמנו אחורה עם הרבה סיבות והסתייגויות.
כשמתחברים לרצון הפנימי ומוכנים להרגיש גם את הפחד שמצטרף אליו
אז אפשר להתרגש ובכל זאת להתקשר
לחשוש ובכל זאת לצאת
להרגיש מבוכה ובכל זאת לרקוד או ללבוש מה שבא לי
להרגיש את הדופק עולה ובכל זאת לדבר מול קהל…
הפחד לא חייב להגביל אותנו מלעשות דברים ולהתבטא, הפחד למעשה הוא הרבה אנרגיה שאם נלמד לחוות אותה בגוף שלנו, ונסכים להתרגש, להסמיק, להרגיש את הלב דופק או איזה רעד שזורם לו בגוף,
להיות לזמן מה קצת פחות בשליטה –
נוכל להרחיב את החומות וההגבלות שיצרנו לעצמנו וליצור לעצמנו חיים בהם האהבה, הרצון והייחודיות שלנו הרבה יותר חזקים ובאים לידי ביטוי.
איך הופכים הימנעות לתנועה…
חשבו על פעולה שאתם רוצים לעשות ונמנעים ממנה.
עצמו עיניים ושימו לב לסיבות שעולות בראש, למה לא כדאי. שימו לב לתחושה שמופיעה בגוף יחד עם הסיבות.
שימו לב איך אתם נושמים, למתח בשרירים, לנוקשות, נסו לזהות איך אתם מחזיקים ומגבילים את הרצון לפעול בגוף.
כשההחזקה ברורה ומועצמת תזכרו בסיבות למה כן,
מה הרצון והאהבה שלכם לדבר,
למה זה משהו שחבל כל כך לוותר עליו.
ואז תנשמו, תנו לתחושות ולרגשות לזרום בחופשיות, תנו לגוף חופש לנוע ולחוות את כל מה שבא,
שימו לב כמה זה חי ונעים יותר מהחוויה של ההימנעות.